|
 |
מיקוד תעסוקתי
אם כן שם המשחק הוא לקיחת אחריות על ניהול ופיתוח קריירה מקצועית אישית. מידי פעם, בתחנות קריירה שנקרות בדרכינו- ראוי לעצור ולבדוק- איך התפתחנו עד היום, מה צברנו, היכן נרצה להתפתח בהמשך וליישם זאת. את התהליך הזה כדאי לעבור עם מאמן קריירות.
|
מישהו מקצועי, מיומן ומנוסה שידע לשאול את השאלות הנכונות, לעורר מחשבות ורעיונות, לאתגר את מוחו של המאומן כך שתדעו לקבל החלטות נכונות ויהיו לכם הכלים ליישם אותם. ניסיוני מצביע על כך שכדאי מאוד להזהר מעצות חינם. יושבים עם החברה ומתלבטים על עתיד מקצועי ומתברר שלכולם יש רעיונות ודעות
- "כדאי לך להשתלב במלונאות", "למה שלא תתפתח בתעשיה". נותני עצות אלו מדברים על עצמם ולא עליכם... היכולות האמפטיות של בני האדם נמוכות שזה לפעמים פשוט מביך. נדגים מסיפור אמיתי: יושב זוג בסדנת פרישה באמצע החיים. הגבר שימש במשך 30 שנה כחרט אומן. איש מאוד מופנם. לא תקשורתי. לא איש של אנשים. הוא והמחרטות וידי הזהב שלו. אשתו-ההפך הגמור ממנו- אשה מוחצנת, תקשורתית. צמאה לקשר,
אלופת המילים. לפתע היא אומרת לי- תשמע רפי, אני יודעת מה כדאי לבעלי לעשות בקריירה השנייה שלו- נו
- אני מחכה בציפייה לרעיון תעסוקתי המנצח של האישה שאיתו- לדעתי כדאי לו להיות מתווך דירות. כמעט התעלפתי. החסרתי נשימה. מתווך דירות. אלוהים ישמור- זה ההפך המושלם מהטבע של הגבר שלה. מתווך דירות הוא איש של אנשים. מעט ערמומי, מאוד תקשורתי, יודע "לערבב". בקיצור ההפך מהגבר שלה. על מי היא דיברה? על עצמה כמובן. עצות החינם אינם באות ממקום של רוע חס ושלום הם באות מהעדר אמפתיה. כדי לעזור לנועץ לפתח את עצמו מאמן טוב "מרוקן את תודעתו" משיפוט ערכי, מהזדהות אישית,
ממודעות, מערכים ופשוט נכנס לעולמו של המאומן. רק כך אפשר להנביט כיוונים חדשים ודרכים חדשות. אם תבטיחו לא לגלות לאף אחד אשתף אתכם בסוד אישי- הזהות התעסוקתית האישית שלי אינה מגובשת עד הסוף. נשאר משהו ילדי, דואלי ולא מגובש בזהותי התעסוקתית. אני משוכנע שזה מסייע לי להיות יועץ טוב. לו זהותי היתה מאוד מגובשת (בגיל 9 הייתי מרכיב טיסנים, בגיל 14 מצטרף למועדון אוירי ובגיל 52 עוסק במקצוע תעופתי...) הייתי מתקשה לצאת מעצמי ולהיות עם מאומני במסע ההרפתקאות התעסוקתיות שלהם.
ובגלל שאני כזה- אני לא נלאה מעיסוק בתחום. לשמחתי אני עוסק בתחום התשוקה שלי.
שואלים אותי איך אתה לא נשחק- עשרות סדנאות ומאות נועצים בשנה כבר 15 שנה. כל שבוע אני נדלק מחדש. כל מפגש אנושי מעורר
אותי מחדש ובשילוב מומחיותי הרחבה ונסיוני העשיר אני מסוגל לעזור לאנשים לעורר מחשבות
ורעיונות במוח שלהם. יש בסביבה התרבותית שלנו יותר מדי "מדכאי ביטוי עצמי". אנחנו עתירי "גנים פולניים". אנחנו פוחדים מדי משינוי, אנחנו עתירי דאגות (אגב דאגה ואגדה היא אותה מילה רק בסדר אותיות שונה- אכן רוב
הדאגות אגדות המה..). אבל מגיע לנו לחיות טוב. מגיעים לנו חיים פוריים, יוצרים ומשמעותיים. רק עבורנו. 70% משעות הערות שלכם מושקעים בעבודה.
7 מעשר שעות. מה פתאום שנסבול 7 שעות כדי שנהנה מהשלוש הנותרות?? מי זה שנירמל את הסבל? מי אמר שאין ברירה ואלה הם החיים? מאיזה "בית גידול" הוא הגיע? ושלא נתבלבל אני יודע שהחיים הם מסכת ארוכה של פשרות. אני יודע כמה תלאות יש בדרכי החיים של אנשים. יש המון סבל בעולם- אני יודע גם יודע זאת. אבל אני גם יודע שאפשר להנות יותר מחיי העבודה. אפשר לבטא יותר טוב את האיכות התעסוקתית
של כל אחד מאיתנו. שם המשחק הוא איכות הפאזל- ההתאמה בין תשוקותיך, איכויותיך והתגמולים שתרצה להשיג לבין האפשרויות בשוק העבודה. אפשר לשפר את איכות הפאזל. אפשר להניח את החתיכות במקום טוב יותר על פני התמונה הכללית.
וזה בעצם מה שעושה תהליך המיקוד התעסוקתי באימון: חיבור בין רצונות ("תשוקות"), יכולות ("אכויות") ותגמולים רצויים לבין האופציות המוצעות בשוק עבודה דינאמי, תזזיתי, תוסס.
|
